הפרעת חרדה כללית: מהי ואיך לזהות אותה

הפרעת חרדה כללית: בספרות ובפרקטיקה הקלינית קיימת טקסונומיה (סיווג, מינוח) של הפרעות חרדה שלעתים היא רשלנית בגלל תחלואה אפשרית עם הפרעות אחרות ובגלל הדמיון של מספר תסמינים בצורות השונות של השונות. הפרעת חרדה

זהו המקור לשלושה סיכונים לפחות:

  • הסיכון הראשון, הכללי יותר, הוא שניתנות תרופות שאינן ספציפיות לאותו 'סוג' של חרדה, אלא שמשתמשים בשילוב של תרופות נוגדות דיכאון - בדרך כלל מסוג SSRI (מעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין) - וחומרי חרדה, לפעמים לפי הצורך.
  • הסיכון השני הוא שתשומת לב מועטה מוקדשת להיבטי אישיות ובכך ל"סוג" האדם המושפע מהפרעת חרדה ספציפית
  • השלישית היא שהפרעות חרדה אינן מקבלות את המרחב הנוזוגרפי (כלומר תיאור המחלה) המגיע להן.

מדובר בבעיה חמורה של יאטרוגנזה (כלומר טעות, הזנחת מרשם או אבחנה) הנושאת איתה היבטים חברתיים לא אדישים (50 אחוז מאוכלוסיית העולם קיבלה לפחות אבחנה אחת של הפרעת חרדה במהלך לכל החיים).

מבחינה תפקודית יש לזכור כי השינוי, הפרעה בתפקוד המוחי הוא זה של ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-אדרנל, כלומר - בקיצור - הציר ההורמונלי המחבר בין המבנים הלימביים, ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח. עם בלוטת יותרת הכליה לשחרור קורטיזול ש - אם הוא מוגבר - מוביל לביטויים התנהגותיים הקשורים לחרדה.

למעשה, אירועים חרדתיים ממושכים מביאים לאותן השפעות כמו שינויים דיכאוניים, כלומר הפחתת נוירוטרנסמיטורים כגון סרוטונין ונוראדרנלין, אך גם ומעל לכל היפראקטיבציה של הציר הנ"ל, עם עליה משמעותית, בדיוק, של הורמון הקורטיזול בדם. , אשר הכרחי כדי לנטרל או להעדיף את התגובה לשינוי הפתאומי במצב.

עובדה בלתי ניתנת להפרכה זו אמורה להנחות טוב יותר את המרשם התרופתי.

יתרה מכך, מן הראוי לקחת בחשבון את פרדיגמת ה'דיאתזה-מתח', כלומר את האינטראקציה בין הנטייה להופעת הפרעה מסוימת (דיאתזה, המערבת גם היבטי אישיות) לבין התנאים הקיומיים לביטויה ( שכולל היבטים רגשיים-רגשיים).

כהוכחה לחשיבותם של מאפייני האישיות המעורבים בהפרעות חרדה, ה-DSM 5 - בנוסף לסיווג בפועל של הפרעות חרדה - מספק את הקטגוריות הנפרדות הבאות

  • הפרעת אישיות נמנעת (כלומר הפרעת אישיות פובית)
  • הפרעת אישיות אובססיבית-קומפולסיבית
  • בתרגול קליני טוב, להתוויה טיפולית נכונה יש להקפיד על קריטריונים אלו לפחות
  • לחקור ביסודיות את אופי הפרעת החרדה, לפי כל האינדיקציות שניתן להשיג מאנמנזה מדוקדקת והקשבה קפדנית לתיאור התסמינים
  • צייר תמונה אמינה ככל האפשר של אישיותו של המטופל
  • להבין את תחושת החרדה הסובייקטיבית שמתארת ​​המטופל
  • להתבונן באורח החיים ובליקויים, אם בכלל, של עבודה ויחסים חברתיים
  • להקשיב באמפתיה לסבלו של המטופל ובשיתוף פעולה הדוק בין פסיכיאטרים ופסיכותרפיסטים כדי לאמת את יכולתו של המטופל לסבול פסיכותרפיה, לרוב הכרחי בהחלט בקשר עם או כתחליף לטיפול תרופתי עם הפוגה של מצבים אקוטיים (תרופות נוגדות דיכאון וחרדה הן הרביעיות הנרשמות ביותר הקטגוריה הפרמקולוגית ובפרט בין תרופות החרדה delorazepam היא הנמכרת ביותר בעולם)
  • אל תזלזל בדינמיקה של הפרעות חרדה, וסווג אותן באופן שטחי כ'רוע המאה'.

בתרגול אבחוני באמצעות DSM 5, יש לפעול לפי שני הקריטריונים הבאים עבור שתי הפרעות החרדה הנחשבות בפני עצמן ונכללות בהפרעות אישיות, כלומר הפרעה נמנעת והפרעה טורדנית כפייתית:

1) קריטריון א': הערכה של רמת הפגיעה של 4 האלמנטים של תפקוד אישיות, שהם:

תחום עצמי: 1) זהות עצמית – 2) הגדרה עצמית

תחום בין אישי: 3) אמפתיה - 4) אינטימיות

2) קריטריון ב': לפחות שני תת-דומיינים או תכונות:

רגשות שליליים (לאיביות רגשית, חרדה)

ניתוק (הימנעות).

יש להקפיד גם על המבנה ההיררכי הבא:

  • הפרעת אישיות חרדה-פלית: ספקטרום של הפרעות פנימיות (כלומר 'נסיגה' לתוך עצמך)
  • הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית: ספקטרום של הפרעות נוירוטיות.

ללא קשר לאופן האבחון, מודגשת הנחיצות והתועלת של הבחנה טובה בין הסוגים השונים של הפרעות חרדה על מנת לתת ולהצביע על הטיפול המתאים ביותר.

הפרעת חרדה כללית (GAD)

זו ללא ספק הפרעת החרדה הקלה לכאורה לאבחון.

אבל זה לא המקרה, מכיוון שהסימנים והתסמינים מובילים לחשוב הרבה יותר בקלות על אבחנה של דיכאון תגובתי, ולכן, לפעמים הוא מטופל כך.

חרדה מוכללת באה לידי ביטוי ללא סיבה נראית לעין, אפילו מיום ליום, אבל היא לא חולפת בזמן הבא; להיפך, זה הופך למצב נפשי 'מבוהל'.

האדם שבדרך כלל מסוגל להתמודד עם החרדה הנפוצה שהחיים דורשים, פתאום לא מסוגל יותר והכל הופך למקור לדאגה ולמחנק משתק.

האדם 'לא יודע למה': כל מה שהוא יודע זה שהוא לא יכול שלא להיות 'חרד' מכל דבר וכל אירוע, ולו קל, מפחיד אותו עד כדי אי-יכולת ליישם את רמדי ההגנה הקטנים ביותר.

מצב הרוח עצוב כי יש את ההרגשה המתסכלת שלוקחת אנרגיה ומכיוון שדאגה ופחד לא מוצדקים ובלתי מוצדקים מובילים לחסימה אידיאציונית; לכן פחד ולא אובדן עניין (כמו במקרה של דיכאון) הוא שמגייס את כל ההשקעה.

האדם מרגיש, בכל שעה ביום או בלילה, פתאום מוצף במחשבות שנראות גדולות מכדי להתמודד איתן, כי הן עמוסות בחרדה שהפכה לבלתי ניתנת לניהול.

אפילו חרדות ודאגות לגיטימיות הופכות לבלתי עבירות ולמקור לחוסר תנועה.

הכל נראה ענק, מעבר לאפשרויות של האדם, ואפילו ברגעים של רוגע מגיעה התכווצות בגרון שהופך אדם פגיע לכל דבר.

המשמעות החברתית והיחסית של מצב כזה ברורה, ואת מפל ההתנהגות צריך באמת לזכור עבור כל מי שקרוב לאדם במצב כזה.

אם הפחד מפחיד אבל גורם לכל המוח להיות ערני, החרדה המוכללת קופאת ומתאבנת עד כדי כך שאי אפשר להפעיל שום דבר בכלל.

החוט שיש לאחוז מצוי במשפט 'אני לא יודע למה' שנאמר בדרך כלל: דווקא בגלל שלא יודעים למה צריך עזרה 'לדעת'.

כדור הרגעה כללי ליום ואחד מהגורמים המתונים יותר של היפנוזה ללילה עשויים להספיק, אולי בשילוב עם כמה תוספי מזון במקרה של אסתניה רגישה.

חובה, במקום זאת, פסיכותרפיה פסיכודינמית או התנהגותית.

ויגנט קליני על הפרעת חרדה כללית (GAD)

קרלה בשנות השלושים לחייה; היא אישה צעירה יפה מאוד, אלגנטית ומעודנת ויש לה עבודה מצוינת כמתרגמת.

היא מתארת ​​את עצמה כחרדה אופיינית בגלל האופי הבו-זמני של עבודתה ותמיד קצת מפחדת לא לעמוד בקצב אבל, כפי שהיא תמיד מצליחה, החרדה שלה נשלטת, גם הודות לניסיון.

היא מתכוננת לחתונתה הקרובה; הארוס שלה הוא רופא גרמני, אותו פגשה בכנס.

לפתע קרלה 'חולת' בחרדה ולא מסוגלת יותר לעשות דבר, היא מרגישה משותקת ומרגישה שכל המשימות חונקות אותה.

היא מחליטה להתייעץ עם פסיכואנליטיקאי, כי היא לא יכולה להתמודד.

במהלך הראיונות הקוגניטיביים הראשונים, קרלה כל כך חרדה שהיא מאמצת התנהגות ועמדות שכבר בעליל לא תואמות את הסגנון של מישהו שמבקש עזרה.

היא נסערת, היציבה שלה כולה מהוססת (גו זקוף, יושב על קצהו של כסא, ארנק על רגליה) כאילו היא עוזבת פתאום.

זה נתפס כאות מנבא טוב, כי אפשר לראות את זה כגישה לא מודעת ששם, במסגרת המפגשים, היא עלולה למצוא 'משהו' שיגרום לה לברוח וזה מפחיד אותה.

בהמשך הראיונות נאספת האנמנזה, בודקת את המוטיבציה להבנה ולשינוי, יחד עם יכולת מחויבות וסובלנות לתסכול, ומוצעת פסיכותרפיה פסיכודינמית קצרה מוקדמת, כלומר עם מספר קבוע של מפגשים ועם המטרה (המיקוד) לשפוך אור על אופי החרדה.

כבר מהמפגשים הראשונים עולה כי החרדה אכן מוכללת בכל החזיתות, אך הגורם המעורר נמצא בהחלטה להתחתן.

טיפול קצר מועד מסתמך במידה רבה - בדיוק בגלל שהוא מוגבל בזמן - על הופעתו המעוררת של האנליטיקאי של רגשות לא מודעים.

לא היה צורך בהרבה כדי לשחרר רגשות אלימות מעוותים מאוד מסוג מיני, והתברר, עם התעקשותו של האנליטיקאי להמשיך בדרך של הבימוי המעורר של אלימות, כדי לשחרר את המניע הסמוי של החרדה המוכללת שלה: הכל הפך בה. מדאיג ובלתי נסבל לטיפול בגלל הזיכרון של כמה סצנות דוחות-מושכות מהסרט "שוער הלילה" (סיפור סדומזוכיסטי מורכב מאוד בין גנרל לשעבר ב-SS גרמני לאסיר לשעבר).

משיכה-רתיעה שהוסרו היטב ונקברו בלא מודע, אבל הצורך להדפיס את ההשתתפות באיטלקית ובגרמנית הדליק את הפתיל של פצצה שהיא מסוכנת כמו שחשוב לנטרל.

על כף המאזניים עומדת האיכות והבחירה של המיניות והיכולת להפריד בין עובדות ואנשים.

וינייטה קלינית זו מדגימה היטב הן את הצורך להתמודד עם האדם ולא רק עם הסימפטום והן את הקושי להתיר את פיתולי החרדה.

קרא גם:

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

מה ההבדל בין חרדה ודיכאון: בואו נגלה על שתי ההפרעות הנפשיות הנפוצות הללו

ALGEE: גילוי עזרה ראשונה לבריאות הנפש ביחד

הצלת חולה עם בעיות נפשיות: פרוטוקול ALGEE

תמיכה פסיכולוגית בסיסית (BPS) בהתקפי פאניקה וחרדה חריפה

מהו דיכאון לאחר לידה?

איך לזהות דיכאון? שלושת הכלל: אסתניה, אדישות ואנהדוניה

דיכאון לאחר לידה: כיצד לזהות את התסמינים הראשונים ולהתגבר עליהם

פסיכוזה לאחר לידה: לדעת את זה כדי לדעת איך להתמודד עם זה

סכיזופרניה: מה זה ומהם התסמינים

לידה ומקרי חירום: סיבוכים לאחר לידה

הפרעת נפץ לסירוגין (IED): מה זה ואיך לטפל בה

בייבי בלוז, מה זה ולמה זה שונה מדיכאון אחרי לידה

דיכאון אצל קשישים: גורמים, תסמינים וטיפול

מקור:

פייג'ין מדיצ'ה

אולי תרצה גם