התקפים אפילפטיים: איך לזהות אותם ומה לעשות

מהי אפילפסיה והתקפים אפילפטיים: התקפים אפילפטיים הם ביטויים קליניים המופיעים באופן מקרי

ההופעה עשויה להיות בכל גיל וברוב המקרים החזרה לאורך זמן אינה ניתנת לחיזוי: התקפים עשויים להיות אפילו ביטוי קליני ספורדי או ייחודי.

המחלה הגורמת להם משתנה והשליטה בה עשויה להביא להיעלמותם.

אם בהתקף אפילפטי אנו מתכוונים לאפיזודה הבודדת, המונח אפילפסיה מתייחס לסיכון המוכח שההתקפים יחזרו על עצמם עם הזמן.

אצל מטופלים רבים, להתקפים מהלך כרוני, בלתי תלוי במהלך הגורם להתקף, ועשויים לדרוש טיפול ארוך טווח, לרוב בטיפול תרופתי.

לכן יש לראות בהתקף האפילפסי סימפטום, בעוד שאפילפסיה נחשבת למחלה כרונית.

ההערכה היא כי ישנם כ-60 מקרים לכל 100,000 תושבים באיטליה (Fiest 2017) ומספר המקרים החדשים של אפילפסיה הצפויים מדי שנה עומד על כ-6,200.

תסמינים של התקף אפילפטי

הליגה הבינלאומית נגד אפילפסיה (ILAE) משתמשת כהגדרתה של התקף אפילפטי: 'התפרצות חולפת של סימנים ו/או תסמינים עקב פעילות נוירונלית חריגה, מוגזמת או סינכרונית במוח' (פישר 2017).

במילים אחרות, התקפים הם הביטוי הקליני של פריקה מוגזמת ופתולוגית של נוירונים במוח.

ישנם התקפים עם:

  • ביטויים עוויתיים, כלומר תנועות לא רצוניות, מתפשטות בכל הגוף;
  • הפרעות נוירולוגיות שונות, אם ההפרשה הפתולוגית משפיעה רק על חלק מהמוח.

בהתקפים ללא ביטויי עווית נפוצים, מבחינים בין אפיזודות עם פגיעה בהכרה לבין אפיזודות בהן החולה שומר על קשר הולם עם הסביבה הסובבת.

מה לעשות במקרה של התקף אפילפטי ראשון

בנוכחות חולה עם התקף אפילפטי ראשון, הבעיה הקלינית היא לקבוע האם זו העדות הראשונה למצב כרוני המאופיין בחזרה של התקפים או שמא מדובר באירוע חד פעמי שלא יחזור אצלו. או חייה העתידיים.

במקרה האחרון, האינדיקציה לטיפול מניעתי כרוני היא למעשה חסרת תועלת.

בדרך כלל ההתקף האפילפטי נמשך דקות ספורות בלבד, אך במקרים מסוימים הנקראים מצבים אפילפטיים, ההתקפים נמשכים זמן רב מאוד ללא הפרעה: במקרה זה המוח עלול להיפגע.

זו הסיבה שסטטוס אפילפטיקוס דורש טיפול דחוף, בניגוד להתקפים בודדים של משך נורמלי.

התקף אפילפסיה ראשון בחייו של אדם מצריך אשפוז, דבר הכרחי על מנת לזהות את הסיבה ולהבטיח טיפול מתאים.

לשם כך, חקירות המטולוגיות, נוירורדיולוגיות ואלקטרואנצפלוגרפיות הן הכרחיות.

מאידך, אם ההתקפים כבר היו קיימים בהיסטוריה הקלינית של המטופל, החקירות האינסטרומנטליות הן בדרך כלל מינוריות וניתן לבצען אפילו רק במרפאות חוץ, ללא צורך באשפוז.

במקרה של אפיזודה שחוזרת על אירועים שכבר התרחשו בעבר, יש להצביע על אשפוז רק במקרה של נגעים טראומטיים במהלך ההתקף או, כפי שצוין לעיל, במקרה של התקפים שנמשכים זמן רב מדי.

גורמים להתקף אפילפטי

עבור חולים עם התקפים חדשים, האבחנה האטיולוגית היא קריטית.

כמעט כל הפתולוגיות עם נגעים מוקדיים או מפוזרים של מערכת העצבים המרכזית, כגון שבץ, גידולים ומומים, עלולות להוביל לביטוי אפילפטי או בודד או מבוטא כמצב אפילפטי.

חשוב לזכור שגם הפרעות מטבוליות מערכתיות, כמו למשל ירידה חמורה ברמת הסוכר בדם, עלולות לגרום לביטויים אפילפטיים.

ואז יש:

  • גורמים המעוררים התקפים, כמו במקרה של גירויים ספציפיים עבור חלק מהמטופלים: למשל, גירויים של אור לסירוגין;
  • גורמים המעדיפים התקפים, כגון חוסר שינה או טמפרטורה גבוהה. אחד הגורמים החיוביים העיקריים הוא אי נטילת טיפול.

תרפים

הטיפול הוא בדרך כלל תרופתי והוא מיועד לחולים בהם מודגם סיכון להישנות ההתקפים.

היא מבוססת על שימוש בתרופות שיכולות לשלוט בהתקפים או לפחות להפחית את מספרם או עוצמתם.

תרופות אלו אינן מרפאות את הבעיה באופן סופי: היעלמותם הסופית של המשברים, המתרחשת ב-30-40% מהמקרים, היא למעשה אירוע הקשור להתפתחות הספונטנית של המחלה.

כפי שנכתב לעיל, רק לסטטוס אפילפטיקוס יש אינדיקציה לטיפול תרופתי במצב חירום, בעוד שבהתקפים 'רגילים' האסטרטגיה האופטימלית היא בדרך כלל של שינוי בלוח הזמנים הטיפולי הרגיל.

בחולים עם התקפים שאינם מגיבים לטיפול (עמידים לתרופות), עשויה להיות אינדיקציה להערכה נוירוכירורגית לאסטרטגיית טיפול שונה.

ישנן כיום כ-14 תרופות שונות שיכולות לשלוט או להפחית התקפי אפילפסיה.

צריכה קבועה שלהם היא הקריטריון הבסיסי להערכה נכונה של יעילות.

המינונים, ולא רק סוגי התרופות, עשויים להיות שונים אצל מטופלים בודדים, אבל הקריטריון הבסיסי נשאר שתרופה טובה חייבת לשלוט בהתקפים ולא לתת תופעות לוואי.

דרכי ההיכרות, המשך הטיפול והפסקה אפשרית משתנים ממטופל למטופל; היבטים אלה דורשים לעתים קרובות מומחיות רפואית ספציפית.

מה לעשות ומה לא לעשות במקרה של התקף

יש לזכור שבמקרה של התקף אפילפטי, לעיתים רחוקות נדרשת התערבות ספציפית של עדים.

קוֹדֶם כֹּל:

  • אין לנסות לפתוח את הפה או לבלוע נוזלים;
  • להסתפק בניסיון להימנע מנפילות טראומטיות;
  • יש למטופל לשכב על הצד עד שיחזור להכרה. זה כמעט תמיד מתרחש באופן ספונטני ללא צורך בגירוי על ידי הנוכחים.

קרא גם:

חירום בשידור חי אפילו יותר... בשידור חי: הורד את האפליקציה החינמית החדשה של העיתון שלך עבור IOS ואנדרואיד

מועצת ההחייאה האירופית (ERC), הנחיות 2021: BLS - תמיכה בסיסית בחיים

ניהול התקפים טרום בית חולים בחולים ילדים: הנחיות באמצעות מתודולוגיית GRADE / PDF

מכשיר אזהרה לאפילפסיה חדש עשוי להציל אלפי חיים

הבנת התקפים ואפילפסיה

עזרה ראשונה ואפילפסיה: כיצד לזהות התקף ולעזור לחולה

אפילפסיה בילדות: איך להתמודד עם הילד שלך?

מקור:

GSD

אולי תרצה גם